אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מַה פְלִיגִין בְּעֶבֶד וְאִשָּׁה. אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֵי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ וְלֵית רִבִּי לִיעֶזֶר פַּלִּיג.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה פליגין בעבד ואשה וכו'. כדפרישית במתני' דהאי וכולם אעבד ואשה קאי:
בשאר דברים. היינו בן גרושה ובן חלוצה:
מתני'. ממתני' שמענו כן דקתני בסיפא טמא היית וכו' או נודע וכו' ולא פליג ר''א דמ''ט דר''א משום שהתחיל בהיתר והני לא התחילו בהיתר:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה עַד שֶׁיִּפָּסֵל בְבֵית דִּין. הָדָא אָֽמְרָה סָפֵק טָמֵא סָפֵק בַּעַל מוּם עֲבוֹדָתוֹ כְשֵׁירָה. דְּאַת מְדַמֵּי לֵיהּ לְבֶן גְּרוּשָׁה לְבֶן חֲלוּצָה. אֲבָל אִם מְדַמֵּי לְבַעַל מוּם עֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. וּמִקְוֶה לֹא סָפֵק הוּא. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא 41b זֹאת אוֹמֶרֶת פְּסוּל מִשְׁפָּחָה צָרִיךְ בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת וכו' עד שיפסלו בב''ד. והשתא איפשטא הבעיא דלעיל ולא בטלה כהונתו עד שיפסלו אותו הב''ד:
הדא אמרה ספק טמא עבודתו כשירה דאת מדמי ליה לבן גרושה וחלוצה. כצ''ל והכתוב בספרי הדפוס ספק בעל מום טעות הוא וכלומר למאן דמדמי מקוה לבן גרושה וחלוצה א''כ ספק טמא שעבד עבודתו כשירה אבל אם למאן דמדמי מקוה לבעל מוס ספק טמא נמי עבודתו פסולה דהא. ומקוה לאו ספק הוא בתמיה ואפ''ה למר טמא למפרע וה''ה בספק טמא בשעת עבודה ואח''כ נודע שזה עבד בספיקו עבודתו פסולה:
זאת אומרת. מדקאמר בפשיטות בן גרושה וחלוצה פסולו בב''ד ש''מ כל פסול משפחה אפי' בעלמא ושלא לענין עבודה צריך ב''ד שיפסלו אותו:
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בְּהֵיתֵר. תַּנֵּי רִבִּי נָתַן אוֹמֵר. לֹא שֶׁהָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אֶלָּא שֶׁהָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַלָּעוּס כְּבָלוּעַ. אַף בְשַׁבָּת כֵּן. אַף בְפֶסַח כֵּן. אַף בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים כֵּן. אַף בְּנָזִיר כֵּן. אַף בִּנְבֵילוֹת כֵּן אַף בִּטְרֵיפוֹת כֵּן אַף בִּשְׁקָצִים כֵּן אַף בִּרְמָשִׂים כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
הלעוס כבלוע. דמכיון שלעסו כבלוע הוא ולפיכך א''צ שיפלוט:
אף בשבת כן. אם הוציא בפיו בשבת חייב ואם לעסו כבלוע הוא ואף בפסח כן לענין שיוצא ידי חובתו באכילת מצה ואף לענין חיוב ביום הכיפורים כן וכן כולן:
תני. בברייתא דר' נתן פליג אהאי טעמא אליבא דר''א:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ שֶׁקֶץ אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה טַעֲמָא בְּהֵמָה בַּבְּהֵמָה תֹאכֵלוּ. וְלֹא שֶׁקֶץ בַּבְּהֵמָה תֹאכֵלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בה שקץ אסור באכילה. קמ''ל דלא הותר משום היוצא מן הטהור טהור דלא אתרבי אלא בהמה בבהמה ולא שקץ בבהמה:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בָּעֵי מַה בֵינָהּ לְבֵין זִיזִין שֶׁבָּעֲדָשִׁים לִיתוּשִׁין שֶׁבַּכְּלֵיסִים. לְתוֹלָעִים שֶׁבַּתְּמָרִים וּבַגְּרוֹגְרוֹת. תַּמָּן בְּגוּפֵיהֶן הֵן. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ בְגוּפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מה בינה לבין זיזין וכו'. תולעים ושלא התליעו במחובר שאינן אסורין כל זמן שלא פירשו ומשני תמן בגופיהן של הפירות הן אבל הכא לאו מגוף הבהמה הוא דמעלמא אתי:
הָדֵין צִירָא מוּרִייֵסָא עַד שֶׁלֹּא יַצְלִיל שָׁרֵי. מִדְּהוּא צָלִיל אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדין צירא מורייסא. זה הציר של מורייס שדם הדגים מעורב בתוכו עד שלא יצליל ולא נראה הדם בפ''ע שרי ומדהוא צלול ונראה הדם בפ''ע אסור משום מראית העין:
דַּם שֶׁעַל הַכִּכָּר גּוֹרְרוֹ וְאוֹכְלוֹ. וְאִם הָיָה מִבֵּין שִׁנָּיו אוֹכְלוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁקֶץ שֶׁבְּזִיזִין וּזְבוּבִין וּבַהֲגָזִין וּבִשְׁקָצִים וּבִרְמָשִׂין יָכוֹל בִּזְמָן שֶׁהָוּא בְּפֵרִי. תַּלְמוּד לוֹמַר טְמֵאִים הֵן בִּזְמָן שֶׁהֵן בִּפְנֵי עַצְמָן וְלֹא בִּזְמָן שֶׁהֵן בְּפֵרִי. יָכוֹל אֲפִילוּ יָֽצְאוּ וְחָֽזְרוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר טְמֵאִים הֵם וַאֲפִילוּ יָֽצְאוּ וְחָֽזְרוּ. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב אֲפִילוּ יָֽצְאוּ עַל שְׂפַת אוֹכֶל וְחָֽזְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גורדו. להדם מפני מראית העין ואוכלו להככר ושבין שניו מוצצו ואינו חושש:
שקץ. הכתוב בתורה זו על הזיזין וכו'. בזמן שהן בפ''ע:
יכול בזמן שהוא בפרי. והפרי אינו מחובר:
יכול אפי' יצאו וחזרו. שפירשו אע''פ שחזרו:
ת''ל טמאים הם. לרבות את האלו ואפי' יצאו וחזרו:
אפי' יצאו על שפת אוכל וחזרו. כבר נקראין פירשו:
אַבָּא בַּר רַב חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ חֲזִיר מוּתָּר בַּאֲכִילָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה טַעֲמָא בְּהֵמָה בַּבְּהֵמָה תֹאכֵלוּ. וְלֹא עוֹף בַּבְּהֵמָה תֹאכֵלוּ. וְלֹא שֶׁקֶץ בָּאֲכִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מותר באכילה. שהיוצא מן הטהור טהור:
מ''ט. דלא מרבינן אלא בהמה בבהמה תאכלו ולא עוף הנמצא בבהמה תאכלו ולא השקץ באכילה הנמצא בבהמה:
לֹא סוֹף דָּבָר פִּישְׁפֵּשׁ אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם חַתָּה מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא סוף דבר פשפש. אמתני' קאי דלאו דוקא טעם טעם פשפש אלא כל דבר שנפשו של אדם חתה וקצה ממנו ופשפש דנקט מפני שהוא נרגש מחמת ריחו כדפרישית במתני':
משנה: הָיָה אוֹכֵל בָּאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּינָּה לֶחָצֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִגְמוֹר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִגְמוֹר. חֲשֵׁיכָה לֵילֵי שַׁבָּת רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִגְמוֹר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִגְמוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' היה אוכל באשכול. שנטלו מן הגפן שבגינה וזהו אכילת עראי ופטור מלעשר והיה אוכל והולך. עד שנכנס לחצר וקיי''ל החצר קובעת למעשר כמו הבית שאפי' אכילת עראי אסור עד שיעשר כדתנן בפ''ג דמעשרות:
ר''א אומר יגמור. פליגי בה בגמ' אליבא דר''א דחד אמר דיגמור אף בחצר משום שהתחיל בו בהיתר וחד אמר דה''ק יצא חוץ לחצר ויגמור לאכלו בגינה:
ר' יהושע אומר לא יגמור. אפי' בגינה עד שיעשר:
חשיכה לילי שבת. שהיה אוכל אכילת עראי וחשיכה לילי שבת ושבת היא ג''כ קובעת למעשר כדתנן בפ''ד דמעשרות:
ור' יהושע אומר לא יגמור. אפילו למוצאי שבת עד שיעשר והלכה כר' יהושע:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶחָצֵר נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְכּוֹל. וְכֵן בָּרִימּוֹן וְכֵן בָּאֲבַטִּיחַ דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אוֹמֵר רִבִּי טַרְפוֹן עוֹשֶׂה קְצִיעַת הָאוֹכֶל כִּתְחִילָּתוֹ. רִבִּי אִילָּא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן עוֹשֶׂה אֲכִילָה אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ אֲכִילוֹת כַּאֲכִילָה אַחַת. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. 42a תַּנֵּי רִבִּי נָתַן אוֹמֵר. לֹא שֶׁהָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אֶלָּא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יַמְתִּין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא חוּץ לֶחָצֵר וְיִגְמוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
ואם שיהן וצמקו מאליהן. דבהן ניכר אם מאליהן צמקו ולא מחמת ארס הנחש ולפיכך מותרות:
ואם שיהו והחמיץ. כלומר אע''פ שהחמיץ מאליו אסור:
אסור לשהותו. שמא ישתה אחד ממנו ולא ידע שנתגלה:
גמ' יין שנתגלה וכו' מתניתא אמרה כן וכו' כלומר מאי דקמ''ל ר' חנינא דה''ה תבשיל של תרומה שבישלו במים מגולין ישפך שמעינן נמי ממתני' דלאו דוקא יין קתני דכל שיש בו חשש גילוי ישפך ואפי' הוא של תרומה:
תני. בתוספתא פ''ז דר' נתן פליג אליבא דר' אליעזר דקסבר לא שאמר ר''א משום שהתחיל בו בהיתר ויגמור אפי' בחצר וכן בשבת אלא דה''ק ימתין עד מוצ''ש ויגמור וכן שיצא חוץ לחצר ויגמור בגינה:
גמ' תמן תנינן. בפ''ג דמעשרות:
גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול. ואוכל כדרכו ואין צרוך לגרגרו וכן ברימון א''צ לפורטו וכן באבטיח א''צ לסופתו והיינו לחברו חתיכות חתיכות ד''ר טרפון ור''ע חולק עליו שם:
ר''ט כר''א אומר. דס''ל כר''א דמתני' דטעמא מפני שהתחיל בהיתר וכן ר''ט עושה קציעת האוכל כמו במקצוע. כלומר סופו כתחילתו ובמעשרות שם גריס או דר''ט כר''א או דר''ט עבד עוקצת האוכל מתחילתו. וגי' זו יותר נראית:
ר' אילא. לא אמר הכי בשם ר' יוחנן אלא דהספק דמספקא ליה לר' יוחנן אליבא דר''ט כך הוא או דנימא דר''ט כר''א ס''ל. או דטעמא שעושה אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות. כלומר שיכול לחלק אותה לאכילות הרבה ואפי' כן כאכילה אחת נחשבת היא ולפיכך אינו צריך לחלקה:
מ''ט דר''א. במתני':
משנה: יֵין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה יִשָּׁפֵךְ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חוּלִין. שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִין מִשּׁוּם גִּילּוּי הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מוּתָּרִין. כַמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין כְּדֵי שֶׁיָּבֹא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה. שִׁיעוּר הַמַּיִם הַמְּגוּלִּים כְּדֵי שֶׁתֵּאָבֵד בָּהֶן הַמָּרָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּכֵּלִים כָּל שֶׁהֵן וּבְקַרְקָעוֹת אַרְבָּעִים סְאָה. נִיקּוּרֵי תְאֵינִים וַעֲנָבִים וְקִשׁוּאִים וָאֲבַטִּיחִים וְדִילוּעִין וְהַמֵּלַפֶּפֹּיוֹת אֲפִילוּ הֵן כְּכַד אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן אֶחָד תָּלוּשׁ וְאֶחָד מְחוּבָּר כָּל שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ לֵחָה אָסוּר. וּנְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ אֲסוּרָה מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְהַמְּשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן אֲסוּרָה מִשּׁוּם גִּילּוּי וְרִבִּי נְחֶמְיָה מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
ור' נחמיה מתיר. דס''ל דהארס צף מלמעלה ואינו עובר דרך המשמרת ואין הלכה כר' נחמיה:
המשמרת של יין. שמונחת על הכלי אע''פ שזה התחתון מכוסה בהמשמרת אסורה משום גילוי לפי שהארס עובר דרך המשמרת לתוך כלי התחתון:
ונשיכת הנחש. בהמה שנשכה הנחש ושחטה אסורה מפני סכנת נפשות לפי שהארס מתחלחל בכל גופה:
כל שיש בו ליחה אסור. מפני שהארס מתערב עם הליחה ומתפשט בכולה. אבל בדבר יבש חותך את הנקור ואוכל את השאר:
מתני' יין תרומה שנתגלה ישפך. ואינו חושש משום איבוד תרומה משום שאסור לשתותו שמא שתה ממנו נחש:
ושאר כל המשקין מותרין. שאין הנחש שותה מהן ובגמרא הוסיפו עליהן הדבש והציר ושום שנתרסק ואבטיח שנחתך כל אלו אסורין משום גילוי:
כמה ישהו. כמה יעמדו מגולין ויהיו אסורין:
כדי שיבא הרחש. והוא הנחש ומפני שהולך על גחונו קרוי רחש:
ממקום קרוב. בגמ' מפרש כדי שיבא מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו:
מתני' שיעור המים המגולין. שיש בהן לחוש משום גילוי:
עד כדי שתאבד בהן המרה. שאם היו מרובין שאין המרה והוא ארס של הנחש ניכר בהן ונאבד אין בהן משום גילוי:
ר' יוסי אומר בכלים כל שהן. ואפי' הן מרובין אסורין משום גילוי ובקרקעות עד ארבעים סאה יש בהן משום גילוי ויותר מכאן מתבטל בהן הארס ואין הלכה כר' יוסי:
מתני' ניקורי תאנים וענבים. שנמצא בהן נקבים נקורים:
וקישואים. קומקברו''ש ואבטיחים מילו''ני ודילועין קורבו''ש והמלפפונות צידרו''לי:
אפי' הן ככר וכו'. כלומר אפי' הן כשיעור כר אחד גדול לא יאכל מכולו:
הלכה: רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה יַיִן שֶׁנִּתְגַּלָּה יִשָּׁפֵךְ וַאֲפִילוּ שֶׁל תְּרוּמָה. תַּבְשִׁיל שֶׁבִּישְּׁלוֹ בְמַיִם מְגוּלִּין אֲפִילוּ שֶׁל תְּרוּמָה יִשָּׁפֵךְ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חוּלִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה יִשָּׁפֵךְ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חוּלִין. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן יַיִן שֶׁנִּתְגַּלָּה אָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ. וְאִם שִׁיהוֹ וְהֶחֱמִיץ מֵאֵילָיו אָסוּר. תְּאֵינִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּיקְּרוּ אָסוּר לִשְׁהוֹתָן וְאִם שִׁיהָן וְצָֽמְקוּ מֵאֵילֵיהֶן מוּתָּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואם שיהן וצמקו מאליהן. דבהן ניכר אם מאליהן צמקו ולא מחמת ארס הנחש ולפיכך מותרות:
ואם שיהו והחמיץ. כלומר אע''פ שהחמיץ מאליו אסור:
אסור לשהותו. שמא ישתה אחד ממנו ולא ידע שנתגלה:
גמ' יין שנתגלה וכו' מתניתא אמרה כן וכו' כלומר מאי דקמ''ל ר' חנינא דה''ה תבשיל של תרומה שבישלו במים מגולין ישפך שמעינן נמי ממתני' דלאו דוקא יין קתני דכל שיש בו חשש גילוי ישפך ואפי' הוא של תרומה:
תני. בתוספתא פ''ז דר' נתן פליג אליבא דר' אליעזר דקסבר לא שאמר ר''א משום שהתחיל בו בהיתר ויגמור אפי' בחצר וכן בשבת אלא דה''ק ימתין עד מוצ''ש ויגמור וכן שיצא חוץ לחצר ויגמור בגינה:
גמ' תמן תנינן. בפ''ג דמעשרות:
גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול. ואוכל כדרכו ואין צרוך לגרגרו וכן ברימון א''צ לפורטו וכן באבטיח א''צ לסופתו והיינו לחברו חתיכות חתיכות ד''ר טרפון ור''ע חולק עליו שם:
ר''ט כר''א אומר. דס''ל כר''א דמתני' דטעמא מפני שהתחיל בהיתר וכן ר''ט עושה קציעת האוכל כמו במקצוע. כלומר סופו כתחילתו ובמעשרות שם גריס או דר''ט כר''א או דר''ט עבד עוקצת האוכל מתחילתו. וגי' זו יותר נראית:
ר' אילא. לא אמר הכי בשם ר' יוחנן אלא דהספק דמספקא ליה לר' יוחנן אליבא דר''ט כך הוא או דנימא דר''ט כר''א ס''ל. או דטעמא שעושה אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות. כלומר שיכול לחלק אותה לאכילות הרבה ואפי' כן כאכילה אחת נחשבת היא ולפיכך אינו צריך לחלקה:
מ''ט דר''א. במתני':
מַעֲשֶׂה בְּרָתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָא הֲוָה מְנַקְּרָא בִתְאֵינַייָא בְּגִין דְלָא יֵיכְלוּן חֲבֵירַייָא. וַהֲוָה רִבִּי חִייָה אָבוֹי אָכַל מִינְּהוֹן. וְלֵית אָסוּר. לְדַעְתֵּיהּ הֲוָה עוּבֲדָּא. וַאֲפִילוּ כֵן לֹא אָסִיר. לֹא כֵן תַּנִּי רָאָה צִיפּוֹר נוֹקֶרֶת בִּתְאֵינָה וְעַכְבָּר מְנַקֵּר בָּאֲבַטִּיחַ אָסוּר. אֲנִי אוֹמֵר מָקוֹם הַנֶּקֶר אָֽכְלוּ. מְנַטְּרָא לָהֵין הֲוֵית.
Pnei Moshe (non traduit)
ופריך לא כן תני. בתוספתא פ''ז. ראה צפור מנקרת בתאנה ועכבר באבטיח. אפי' כן אסור שאני אומר שמא במקום הנקר שנקרו נחש אכלו ומשני מנטרה להון הוית. דבאמת משמר היה אותן וראה שלא בא אליהם הנחש:
הוה עובדא. שנסתכן אחד שאכלן ואפי' כן לא אסיר ר' חייא:
והוה ר' חייא רובא אכל מנהון ולית אסור לדעתיה. כלומר שהוא בעצמו לא היה חושש דלדעתיה אין כאן איסור:
הוו מנקרא בתאינייא. היו מנקרין ניקורים בתאנים במתכוין בשביל שלא יאכלו החברים מהן דבשרואין ניקורין ניקורין חוששין שמא מניקור הנחש הן ופורשין מהן:
רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַחַד וְהַמָּר וְהַמָּתוֹק אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַחַד וְהַמָּר וְהַמָּתוֹק אֵין בָּהֶן לֹא מִשּׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי סִימוֹן מְפָרֵשׁ הַחַד קוֹנְדִּיטוֹן. וְהַמָּר פסתינון. וְהַמָּתוֹק חַמְרָא מְבַשְּׁלָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר זֵידָל הֲוָה לֵיהּ חַמְרָא מְבַשְּׁלָא שֶׁנִּיתְייָחֵד בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יַנַּאי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר לֵיהּ כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָתוֹק אֵין בּוֹ לֹא מִשּׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי יַנַּיי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִבְאָשׁ סָֽלְקוֹן לְגַבֵּיהּ רִבִּי זֵירָא רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְרִבִּי בּוֹן בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵהוֹן דְּרַבָּנִין מְבַקְּרָתֵיהּ. חָמוֹן לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר זֵידָל יְתִיב. אָֽמְרִין הָא מָרֵי שְׁמוּעָתָא וְהָא מָרֵי עוּבְדָּא אָתוּן וְשָׁאֲלוּן לֵיהּ. אָמַר לוֹן רִבִּי יַנַּיי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָתוֹק אֵין בּוֹ לֹא מִשּׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אָמַר לוֹ רִבִּי זְעִירָא דְּדִילְמָא מַה אִילֵּין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּהָכֵן הָכִין. אָמַר לֵיהּ לֹא לְעוֹבְדָא וְסָֽמְכוּן עֲלוֹי. כַּד נַחְתּוֹן קָם רִבִּי אִילָּא עַם רִבִּי בּוֹן בַּר כַּהֲנָא אָמַר לֵיהּ אִילּוּלֵי דְאַתּוּן מְרַחֲמִין שְׁמוּעָתָא וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. דְּתַנִּי רִבִּי חִייָה יַיִן מְבוּשָׁל שֶׁל גּוֹיִם לָמָּה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן. חוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם לָמָּה אָסוּר שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן הַיַַּיִן וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
אין בהן משום גילוי. דאינו שותה הנחש מאלו ורבי סימון מוסיף בשם ר' יהושע ב''ל דאף אין בהן משום יין נסך לפי שאינן חשובין בעיניהן לנסכן לפני ע''ז:
ר' סימון מפרש. לאלו שלשה יינות החד הוא קונדיטון שמערבין אותו עם בשמים וסממנים ונעשה חריף וגרסי' להא בפ''ב דע''ז בהלכה ג':
והמר פסתינון. ובע''ז גריס פסינתון שהוא מבושל עם עשב אפסינתון אשינצו בלע''ז:
והמתוק. הוא חמרא מבשלא שמבשלין אותו לבדו עד שנעשה מתוק:
כן אמר רשב''ל מתוק וכו'. והיינו חמרא מבשלא:
אבאש. חלה ועלו רבי זעירא וחבורתא דרבנן לבקרו:
אמרין הא מרי שמועתא. ר' ינאי ברבי ישמעאל שהוא בעל השמועה משמיה דרשב''ל והא מרי עובדא ר' יהושע בר זיידל דהוי ליה האי עובדא ועכשיו נשאל אותם:
דדילמא מהאי אלין דרשב''ל דהכין הכין. דשמא לא למעשה קאמר לה אלא דהכין והכין מסתברא ליה. ודוגמתו בפרק ט' דסוטה כל אלין מן דהכין הכין ולא סמכין עלון כלו' שהן רגילין לומר כך וכך משמע לן ואין סומכין עליהן למעשה:
א''ל. ר' ינאי ולא כך אלא לעובדא קאמר לה רשב''ל ויכולין אתם לסמוך עליו:
כד נחתון. מבית ר' ינאי פגע ביה ר' אילא בר' בון ועמד עמו וא''ל אלולא שאתם אוהבים את השמועות דאמוראי ולומר הלכה בשמם וכי לא מתניתא דר' חייא היא דתני לאיסורא:
מתני' אמרה כן. ממתני' גופה דהתם נמי שמעינן לאיסורא דקתני החומץ שלהם שהיה יין מתחילתו ואע''פ שעכשיו הוא חומץ אסור וה''ה במבושל דחיישינן שמא נסכו מקודם שבישלו:
רִבִּי אִימִּי הֲוָה לֵיהּ אוֹרְחִין אָמַר לוֹן אִילּוּלֵי דְאִיתְגְּלִי חַמְרָא מְבַשְּׁלָא דִידִי הֲוֵינָא מַשְׁקֵי לְכוֹן מִינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בִיבַי אַיְתֵיי וַאֲנָא שָׁתֵיי. אָמַר מָאן דְּבָעֵי מֵימוֹת יֵיזִיל יָמוּת גַּו בֵּייתֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
איתיי. הבא לי ואנא שתיי וא''ל מאן דבעי ימות יזיל ליה לביתיה וימות לפי שאני חושש במבושל משום גילוי ואיני רוצה להשקותו בביתי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source